משנה ז: רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ, וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:
משנתנו מבארת את אופן קידוש החודש על ידי הדיינים: רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר 'מְקֻדָּשׁ', שנאמר 'וידבר משה את מועדי ה", הרי שראש בית הדין צריך לקדש את החודש, וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו 'מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ', שנאמר 'מועדי ה' אשר תקראו אֹתָם מקראי קדש', ויש לדרוש זאת כאילו נאמר 'תקראו אַתֶם', שהקהל צריכים לקדשו, ומלשון 'מקראי קודש' משמע שתי קריאות, ולכן אומרים הקהל פעמיים 'מקודש, מקודש'.
בֵּין שֶׁנִּרְאָה הירח בִזְמַנּוֹ – ביום שלשים, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, ואז החודש הקודם מעובר, וראש החודש הבא נקבע ליום השלשים ואחד, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ – את החודש. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אין קידוש החודש חובה על בית דין, אלא רשות, ולכן רק אם נראה בזמנו, ביום שלשים, יש לבית דין לקדשו, כדי לחזק את הדבר ולפרסם שנקבע ראש חודש, אבל אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, ביום שלשים, ונקבע ליום השלשים ואחד, אֵין בית דין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם, והכל יודעים שראש חדש ביום השלשים ואחד.
