מסכת ראש השנה, פרק ב, משניות ד-ה

משנה ד: וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְרָן, וּמֵחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין, וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:
משנתנו ממשיכה לבאר את סדר הדלקת המשואות: וּמֵאַיִן – מהיכן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מֵהַר הַמִּשְׁחָה [-הר הזיתים, הסמוך לבית המקדש] לְהר סַרְטְבָא, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְרָן, וּמֵחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין, שזהו ההר האחרון בגבול ארץ ישראל, וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם משיאי המשואה, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה את כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ, שהיו אנשי העיירות שבבבל עולים לראשי הגגות שלהם ובידיהם אבוקות של אש, וכשהיו רואים מארץ ישראל את כל אבוקות האש הללו היו יודעים שכבר הבינו אנשי הגולה שהתקדש החודש, וסיימו את השאת המשואה.
משנה ה: חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַזָּקֵן) שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְלֹא אֵלּוּ בִלְבַד, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹלֶת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:
משנתנו חוזרת לדון בעדי ראיית החודש שהיו באים בשבת לירושלים. חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּ'בֵית יַעְזֵק' הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים שבאו בשבת מִתְכַּנְּסִים, ואסור להם לצאת משם, כדין היוצא בשבת מחוץ לתחום, אף שעשה כן בהיתר, שאינו רשאי לצאת ממקומו יותר מארבע אמות, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם, וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם שם, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא. בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם של השבת, כעיקר דין התורה, שהיוצא מחוץ לתחום אינו יוצא ממקומו עד מוצאי שבת, אך לאחר זמן הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַזָּקֵן) שֶׁיְּהוּ העדים מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ [-לכל צד]. וְלֹא רק אֵלּוּ בִלְבַד, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה [-המיילדת] הַבָּאָה מחוץ לתחום בשבת כדי לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הַגַּיִס [-מחיל המלך] וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹלֶת, אף שבאו בשבת מחוץ לתחום, הֲרֵי אֵלּוּ כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, שיכולים ללכת בכל העיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה נוספות מחוץ לעיר לְכָל רוּחַ, כאנשי העיר.