משנה ב: כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה, מִפְנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר, בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל:
ממשנה זו ועד סוף המסכת מדובר על הלכות תקיעת שופר. ויש להקדים שבשני זמנים יש מצוה דאורייתא לתקוע בשופר: בראש השנה של כל שנה, וביום הכפורים של שנת היובל. כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת של בעלי החיים כְּשֵׁרִין לתקיעת שופר של ראש השנה, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה, מִפְנֵי שֶׁהוּא נקרא 'קֶרֶן', ולא שופר, ואילו לגבי תקיעת שופר של יובל נאמר 'והעברת שופר תרועה', ולומדים דין תקיעה של ראש השנה משל יובל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר 'בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל', ו'יובל' הוא האיל, הרי שאף שופר של איל נקרא 'קרן', ואם כן יש להכשיר אף את של הפרה, הגם שהוא קרוי קרן. אמנם חכמים החולקים עליו סוברים ששופר של איל קרוי גם שופר וגם קרן, ואילו של פרה נקרא רק קרן, ולכן הוא פסול.
