מסכת ראש השנה, פרק ג, משניות ג-ד

משנה ג: שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
משנתנו עוסקת בתקיעות שהיו בבית המקדש, שם היתה מצוה לתקוע גם בחצוצרות, שנאמר 'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה". שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לכתחילה היו עושים אותו שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט – ישר, וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב, וּשְׁתֵּי אנשים התוקעים בחֲצוֹצְרוֹת עומדים מִן הַצְּדָדִין – משני צידי האדם התוקע בשופר. התוקע בשׁוֹפָר היה מַאֲרִיךְ בתקיעתו, וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, כדי שבחלק מהזמן ישמעו את השופר לבדו, לפי שֶׁעיקר מִּצְוַת הַיּוֹם היא בַּשּׁוֹפָר. [אף שיש צורך לשמוע את התקיעה כולה, ובדרך כלל אין אדם יכול לשמוע שתי קולות כאחד, מכל מקום מתוך חביבות המצוה יכול האדם לשמוע את קול השופר גם אם יחד אתו נשמע קול החצוצרות, ומכל מקום השופר מאריך, שיהא היכר לכך שעיקר המצוה היא בשופר].
משנה ד: בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
בַּתַּעֲנִיּוֹת ציבור שנעשות בשל צרה הבאה על ישראל, תוקעים בְּשופרות שֶׁל אֵילִים זְכָרִים, כְּפוּפִין, לרמז שצריך האדם לכוף דעתו ולחזור בתשובה, וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע – בין שתי השופרות. שׁוֹפָר מְקַצֵּר בתקיעתו, וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, לפי שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת, שנאמר 'וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם'.