מוסיף הרי"ף ומבאר, הַאי – דין זה של 'אִיתְרַע שְׁטָרָא' דְּהָכָא, והיינו באופן שהודה המלוה שקיבל מעות מהלוה, אך הוא טוען שקיבלם עבור חוב אחר, שהתבאר שהשטר שבידו הורע כוחו, אִיכָּא מַאן דְּפָּרִישׁ לֵיהּ – יש מי שמפרש דין זה דְּלֹא אִיבְטִיל לֵיהּ לְגַמְרֵי – שאין השטר בטל לגמרי, אֶלָּא דְּאִי אִית בֵּיהּ נֶאֱמָנוּת – שאם יש באותו שטר 'נאמנות' למלוה, והיינו שנכתב בשטר שיהיה המלוה נאמן ללא שבועה כל זמן שהשטר בידו לומר שלא נפרע החוב, אִיתְרְעָא הַךְ נֶאֱמָנוּת – הורעה אותה נאמנות, וְלֹא גָבִי – ואין המלוה גובה את חובו אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, אך לא הפסיד המלוה את חובו לגמרי. וְדַיֵּיק – והמפרש כן דייק את דבריו מִדְּאַמְרִינָן – מכך שאמרה הגמרא לשון 'אִיתְרַע שְׁטָרָא', שהמשמעות היא רק שיש ריעותא בשטר, וְלֹא אַמְרִינָן 'אִיבְטִיל שְׁטָרָא', שאז היתה המשמעות שהתבטל השטר לגמרי. וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר – ויש מי שמפרש, דְאִיבְטִיל לֵיהּ שְׁטָרָא לְגַמְרֵי – שהתבטל השטר שבידו לגמרי, ואינו יכול לגבות בו, וּמִישְׁתַּבַּע לֹוֶה – ונשבע הלוה בִּשְׁבוּעַת הֵיסֶת דְּלֵיכָּא גַּבֵּיהּ לְהַאי מַלְוֶה וְלֹא מִידִי – שאין למלוה בידו כלום, וּמִיפְטָר – ונפטר מחובו, והיינו ככל כופר הכל. וְהַדֵין הוּא סְבָרָא – וזו היא סברתם דְּרַבֵּינוּ הַאי וְרַב שְׁרִירָא גְּאוֹנִים ז"ל, וּמִסְתַּיֵיעַ הַאי סְבָרָא – ויש סיוע לסברתם מֵהַאי דְּאָמַר לֵיהּ הלוה למלוה 'לָאו אַתּוֹרֵי יְהַבְתְּ לִי וּמִתּוֹרֵי שָׁקַלְתָּ' [-האם לא נתת לי את המעות לקנות בהם שוורים, וקיבלת את המעות מהדמים שהתקבלו תמורת בשרם של אותם שוורים], וְאָמַר רַב פָּפָּא על דין זה, אִיתְרַע שְׁטָרָא, דְּכֵיוָן דְּאוֹדֵי דְאֲתּוֹרֵי יָהַב וּמִתּוֹרֵי שָׁקַל, הָא וַדַּאי פֵּרָעוֹן דִּשְׁטָרָא נִינְהוּ, וְכיון שאמר רב פפא שבודאי ניתנו לו המעות כפרעון אותו החוב, כְּבָר נִמְחָל לֵיהּ שִׁעַבּוּדָא דִּשְׁטָרָא – התבטל כח הראיה של השטר חוב שבידו, וְלֵיכָּא לְמֵימַר בְּהָא דִּשְׁטָרָא כִּדְקָאֵי קָאֵי – ואין לומר באופן זה שהשטר עדיין קיים ורק הנאמנות של המלוה היא שהתבטלה [כיון שמכח המעשה שהיה נקט רב פפא שבודאי היה הפרעון על אותו חוב שבשטר], אֶלָּא וַדַּאי אִיבְטִיל לֵיהּ שְׁטָרָא לְגַמְרֵי. וּמִדְהַאי – ומכך שאותה לשון 'אִיתְרַע שְׁטָרָא' של אותו מעשה דְּרַב פָּפָּא לְגַמְרֵי הוּא, שאין גובים בו כלל, כך לשון 'אִיתְרַע שְׁטָרָא' של אותו מעשה דְּרַב נַחְמָן נַמִּי בִּיטּוּל שְׁטָרָא לְגַמְרֵי הוּא.
וְעוֹד ראיה, מִדְּאַמְרִינָן בגמרא לגבי דין זה, וְהַנֵי מִילֵּי דְּפַּרְעֵיהּ בְּאַנְפֵּי סַהֲדֵי – ודין זה הוא דוקא באופן שפרעו הלוה בפני עדים, וְלֹא אִידְכַּר לֵיהּ שְׁטָרָא – ולא הזכיר לו הלוה את ענין השטר, דְמִגוֹ דְּלֹא יָכוֹל לְמֵימַר – שמתוך שאין המלוה יכול להכחיש את הפרעון ולומר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, שהרי ראו עדים את הפרעון, כך לֹא יָכוֹל לְמֵימַר סִיטְרָאֵי נִינְהוּ, שַׁמְעִינָן – יש ללמוד מכך, דְאִיבְטִיל לֵיהּ שְׁטָרָא לְגַמְרֵי – שהתבטל השטר לגמרי, דְּכֵיוָן דְּלֹא יָכוֹל לְמֵימַר סִיטְרָאֵי נִינְהוּ – כיון שאין המלוה נאמן לטעון שקיבל את המעות עבור חוב אחר, וַדַּאי אִיבְטִיל לֵיהּ שְׁטָרָא לְגַמְרֵי, דַּהֲוָה לֵיהּ שְׁטָרָא פְּרִיעָא – כיון שהוא מוחזק בעינינו לשטר פרוע, שאין גובים בו. הִלְכָּךְ – ולכן נחשבת תביעתו של המלוה כתביעה בעל פה, ללא סיוע של שטר חוב, ומִשְׁתַּבַּע לֹוֶה שְׁבוּעַת הֵיסֶת דְּלֵית לַמַּלְוֶה גַּבֵּיהּ וְלֹא מִידִי – נשבע שבועת היסת שתקנו חכמי הגמרא לכל כופר הכל, כשאין למלוה כל ראיה של שטר או עדים, וּמִיפְּטַר – ונפטר הלוה מתביעה זו.
