משנה י: הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע, אִם הִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאֹכֶל אָדָם, מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו, אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם, אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית. וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר. מְמָרְסִין בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין:
משנה י: הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע – לחזור ולזורעם, ולא לאכילה, אִם הִקְשׁוּ – התייבשו ונעשו קשים לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה של השנה השביעית, וְנִפְסְלוּ בכך מֵאֹכֶל אָדָם, מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו, אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית, כיון שאסור לקיים בשביעית פירות לצורך זריעתם. הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם – הציץ של הדלועים, קודם שיפתח, שהוא דומה לתמרה, שיצאו מאותם דלועים שהתייבשו, אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית, כדי ספיחי שביעית.
וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן – מותר להשקות בשביעית שדה לבן, והיינו שדה תבואה, כדי שיצמחו בו ירקות בשנה השמינית, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר.
מְמָרְסִין – משקים בהשקיה מרובה בָּאֹרֶז – שדה של אורז, הצריך מים רבים, בַּשְּׁבִיעִית, כיון שאם לא ישקהו ייפסד לגמרי [וכגון שצמח האורז מאליו, כדרך ספיחים], רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין – אין חותכים את העלים של האורז בשביעית.
