משנה ב: עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין, עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ. מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת:
משנה ב: במשנה הקודמת התבאר ממתי מותר להוציא זבלים לאשפתות בשנה השביעית, עתה מבררת המשנה, עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין – כמה זבל מותר לשים באשפה בשנה השביעית, ומבארת, עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה – בכל בית סאה מותר לעשות שלש אשפתות, שכל אחת מהן היא לכל הפחות שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת – עשר קופות של זבל, שכל אחת מהן שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ – חצי כור, שזהו משאוי של חמור, ובאופן זה שיש זבל מרובה במקום אחד, ניכר שזו אשפה, ואינו נראה כמי שבא עתה לזבל את שדהו. מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, לתת באשפה אחת יותר מעשר משפלות, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת, לעשות יותר משלש אשפתות בבית סאה, כיון שמראה הדבר כזיבול השדה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מוסיפים אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת, שכיון שהם צבורים במקום אחד, אינו נראה כמזבל את שדהו.
