משנה ה: לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ בוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ, שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים:
משנה ה: לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב של אבנים בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, כלומר, אף אם התחיל לחצוב אבנים בשדהו לפני שביעית, אך לאחר זמן התכסו האבנים בעפר ואין ניכר שיש שם מחצב, אסור לחזור ולפותחו בשביעית, כיון שהרואה זאת אינו יודע שחוצבים שם אבנים אלא יסבור שהוא רוצה להכין את שדהו לזריעה, ומפנה את האבנים שבה, עַד שֶׁיִּהְיוּ בוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת, כלומר, שקודם שביעית יהיה הסלע גלוי בכמות שיש בו לחצוב שלש שורות של אבנים, שֶׁהֵם כל שורה שָׁלֹשׁ אמות אורך עַל שָׁלֹשׁ אמות רוחב עַל רוּם [-בגובה] שָׁלֹשׁ אמות, שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים, שכל אבן היא אמה על אמה בגובה שלש אמות, שאז ניכר הדבר שהמקום משמש כמחצב.
