משנה ו: גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים. פָּחוֹת מִיכַּן, מְחַצֵּב וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטֹּל. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל:
משנה ו: גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים, שכל אבן היא שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם – נישאת על ידי שני בני אדם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ – מותר ליטול משם את כל אבני הגדר, ואפילו את הקטנות, כיון שאין נראה הדבר כאילו רצונו לפנות את הגדר כדי שתהא הקרקע שתחתיו ראויה לזריעה. שִׁעוּר גָּדֵר לענין זה, באופן שיש בה גובה עֲשָׂרָה טְפָחִים. פָּחוֹת מִיכַּן – אם היה גובה הגדר פחות מעשרה טפחים, או שהיו בגדר פחות מעשרה אבנים, או שהיתה כל אבן פחות ממשא שני בני אדם, מְחַצֵּב – נוטל את האבנים מהגדר, וְגוֹמְמוֹ – חותך ונוטל משם אבנים עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח, ומשאיר גובה טפח של אבן, כדי שלא יהיה המקום ראוי לזריעה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כשנוטל אבנים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲבָל אם בא ליטול אבנים מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, בין ממחצב של חבירו, ובין מגדר אבנים של חבירו, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטֹּל, כיון שבאופן זה אינו נראה כמתקן את הקרקע לזריעה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שלא יחצב ושלא יטול אבנים מהגדר, בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל:
