משנה ז: אֲבָנִים שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ, אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְכֵן גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַל שֶׁל אֲבָנִים, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. אִם יֶשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ:
משנה ז: אֲבָנִים שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה, או אף אם עדיין לא זעזעתן, אך עתידה לזעזע אותם כשתעבור באותו מקום, אוֹ שֶׁהָיוּ האבנים מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ, וזו ראיה שמתחילה הונחו שם רק כדי לשמרם עד שיצטרך להם לבניה, אִם יֵשׁ בָּהֶם – בין אותם אבנים שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם – שתי אבנים, שכל אחת מהן היא משא לשני בני אדם, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ – מותר ליטול את כל האבנים אגב אותן שתים.
הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ – המוציא אבנים משדהו [באופן שאין בהן אפילו שתים שהן משא שני בני אדם], נוֹטֵל אֶת האבנים הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת האבנים הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ, ועל ידי זה אין הוא נראה כמתקן את שדהו לחרישה ולזריעה. וְכֵן גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת – ערימה של אבנים קטנות, אוֹ גַל שֶׁל אֲבָנִים, נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. אִם יֶשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ, שזהו מקום שבין כך אינו ראוי לעבודת הקרקע, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ – מותר ליטול את כל האבנים, כיון שאין זה נראה כתיקון הקרקע.
