משנה י: הַבּוֹנֶה גָדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים, מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר, צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ לֹא יְתַקֵּנוּ. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר, צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין. וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה:
משנה י: הַבּוֹנֶה גָדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים, ובא לחפור באדמה כדי לבנות את הגדר, מֻתָּר לְהַעֲמִיק בחפירתו עַד הַסֶּלַע, ואין חוששים שמא ימלך בדעתו ויבוא לזרוע שם, כיון שאין דרך בני אדם לזרוע סמוך לרשות הרבים [אבל אם בא לבנות את הגדר סמוך לשדה חבירו, אסור להעמיק, כיון שחוששים שמא ימלך בדעתו ויחליט לזרוע שם. וכשהוא חופר בהיתר, מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר שהוא מוציא מהחפירה, והרי אם יפזרנו בשדה שלו נראה הדבר כמכשיר את הקרקע לזריעה, ולכן צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וכיון שבהיותו שם הוא מפריע לעוברים ושבים, וּמְתַקְּנוֹ – מתקן את רשות הרבים על ידי שמכניס את העפר לשדהו, ובאופן זה ניכר הדבר שהכניס את העפר כדי לתקן את רשות הרבים, ולא כדי לתקן את שדהו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, ולכן אסור להניח שם את העפר אפילו לזמן קצר, כָּךְ לֹא יְתַקֵּנוּ – לא יסלק אדם עפר ואבנים מרשות הרבים ויניחם בצידי רשות הרבים, אלא יסלקם מיד מרשות הרבים לגמרי, ולדברי רבי עקיבא מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר שהוציא מחפירתו לצורך הגדר, צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין, כפי שהתבאר לעיל (מ"ב) שמותר לעשות שלש אשפתות לבית סאה, וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה בשאר השנים, שאינם שביעית, שלדעת רבי יהושע רשאי להניח את העפר שחפר ברשות הרבים לפי שעה ולסלקו לאחר זמן, ולרבי עקיבא אינו רשאי להניחו שם אפילו לזמן קצר.
