משנה ד: הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ. וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק, עַד שֶׁיָּגוֹם. אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל, אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. הַמַּחֲלִיק, שְׁלֹשָׁה, זֶה בְצַד זֶה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, יְשָׁרֵשׁ:
משנה ד: הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים – המדלדל את עצי הזית כשהם קרובין מידי זה לזה, ועוקר חלק מהם, כדי שיהיה מקום לנותרים לצמוח ולהתעבות יותר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם – יחתוך את הגזע, אך לא יעקור את השורשים, כיון שבכך הוא נראה כמכין את הקרקע לזריעה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ – רשאי הוא אף להוציא את השורשים. וּמוֹדִים בית הלל לבית שמאי בְּמַחֲלִיק – כשמוציא אילנות רבים [ולהלן יבואר מספרם], שבאופן זה הוא מחליק את הקרקע בשטח גדול, ונראה הדבר כהכנת הקרקע לזריעה, שהדבר אסור עַד שֶׁיָּגוֹם – שיחתוך את הגזעים, ולא יוציא את השורשים מהאדמה. מבררת המשנה, אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל, שלדעת בית הלל רשאי לשרש, המוציא אילן אֶחָד ומשאיר שנים, אוֹ שמוציא שְׁנַיִם ומשאיר אחד. ואיזהו הַמַּחֲלִיק, זה המוציא שְׁלֹשָׁה אילנות זֶה בְצַד זֶה. מוסיפה המשנה ואומרת, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שבמחליק לדברי הכל אסור לו לשרש, כשמוציא את האילנות מִתּוֹךְ קרקע שֶׁלּוֹ, אֲבָל במוציא אילנות מִתּוֹךְ קרקע שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, שמוציא שלשה אילנות או יותר, יְשָׁרֵשׁ – רשאי לעקור את השורשים, כיון שאין מי שיחשוד בו שכוונתו לתקן את הקרקע של חבירו, אלא יודעים שצריך הוא את העצים עצמם.
