משנה ט: זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה, פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג, כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ, כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּבִים בְּמַעַשְׂרוֹת. וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת, כֵּן עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית:
משנה ט: זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה – מזמן שניתן להוציא מהם רביעית הלוג שמן מסאה של זיתים, פּוֹצֵעַ אותם כדי להפיג את מרירותם, וְאוֹכֵל מהם בַּשָּׂדֶה, אך עדיין אינם ראויים לסיכה. הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג – גדלו עד כדי שהם מוציאים חצי לוג שמן מסאה זיתים, כּוֹתֵשׁ אותם וְסָךְ את גופו בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ – גדלו עד כדי שניתן להוציא מהם שמן בשיעור שליש ממה שיוציאו כשיבשילו לגמרי, כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה, וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, כשיגיעו לשיעור זה של הכנסת שליש, חַיָּבִים בְּמַעַשְׂרוֹת. וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת, כפי המפורש במסכת מעשרות (פרק א), כֵּן עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית, להתיר להכניסם לבית ולאוכלם.
