משנה ה: מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:
משנה ה: מבואר במשנה להלן (פ"ו מ"ד) שאסור לקנות ירק מיד במוצאי שביעית, כיון שחוששים שמא הוא מגידולי שביעית, עד זמן שכבר יתכן שגדל ירק זה בשנה השמינית. משנתנו מבארת שהקונה עלי לוף הטמונים בקרקע, דינו שונה: מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף [-עלי לוף] בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, אפילו מאדם החשוד על השביעית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד, וטעמו, כיון שהתבאר במשנה לעיל שבין לבית שמאי ובין לבית הלל עוקרים את הלוף בדרך שינוי [במארופות של עץ או בקרדומות של מתכת], לכן לא מצוי שיעקור אותם האדם בשינוי כדי להטמינם בארץ עד מוצאי שביעית, והמוכרם במוצאי שביעית מסתבר שמוכר מאותם שגדלו בהיתר בשנה השמינית, ומותר לקנותם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ – שיהיו מרובים עלי הלוף שצמחו בשנה השמינית, ויוכל למוצאם בהיתר, והיינו מפסח והלאה, וכמו שאר ירקות.
