משנה ד: הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל, הֵא לָךְ אִסָּר זֶה וּלְקֹט לִי יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ מֻתָּר. לְקֹט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם, שְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, כְּשֶׁאֶלְקֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ, מֻתָּר. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם, לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית:
משנה ד: הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל, הֵא לָךְ אִסָּר זֶה, וּלְקֹט לִי יָרָק הַיּוֹם, והיה הירק קדוש בקדושת שביעית, אף על פי שהמוכר גידולי שביעית נתפסת קדושת שביעית במעות, כאן שְׂכָרוֹ מֻתָּר, כיון שאין שכר פעולתו נחשב כתמורת הירק. אבל אם אמר לו לְקֹט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם, הרי זה כלשון מכירה של הירק תמורת האיסר, ושְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח [-קנה] מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּשווי פוּנְדְּיוֹן, ואמר לו הקונה, כְּשֶׁאֶלְקֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ, אף על פי שירקות אלו של שביעית, מכל מקום הככר מֻתָּר, כיון שאין זו דרך מכירה, אלא שנותנים מתנות חינם זה לזה. אבל אם לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם, בהקפה, כדרך שמוכרים בחנות, לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, כיון שזו דרך סחורה, האסורה בפירות שביעית.
