משנה ג: וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה. וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּהַר הַמֶּלֶךְ. וְכָל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים:
משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, ארץ ישראל מחולקת לשלש ארצות, גליל, יהודה ועבר הירדן, וכל אחת מהן מחולקת לשלש ארצות, שואלת המשנה, אם אכן יש תשע ארצות חלוקות, וְלָמָּה אָמְרוּ 'שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת', ומשיבה, כדי שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת משלש הארצות הפנימיות שבכל ארץ, עַד שֶׁיִּכְלֶה אותו מין מהָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ, כלומר, אוכלים את הפרי בארץ יהודה, כל זמן שהוא קיים באחת משלש הארצות הפנימיות שביהודה, אך כאשר כלה אותו מין בשלשתם, חייבים לבערו, אף אם נשאר ממנו בגליל, וכן בשאר הארצות. [והטעם לכך, כיון שתלתה התורה את זמן הביעור בזמן שכלה אותו מין לחיה מהשדה, וידעו חז"ל שאין חיות שבארץ יהודה יוצאות לגליל, וכן בשאר הארצות, אך יוצאות הן מארץ לארץ שבתוך יהודה או בתוך הגליל].
רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ 'שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת' אֶלָּא בִיהוּדָה בלבד, שהיא מחולקת לשלש ארצות, וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת, והיינו גליל ועבר הירדן, כְּהַר הַמֶּלֶךְ, שזהו המקום שיש בו פירות בזמן המאוחר ביותר בארץ ישראל. וְכָל הָאֲרָצוֹת שבארץ ישראל נחשבים כְּארץ אַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים, שכל זמן שיש זיתים או תמרים באחת הארצות, אוכלים מהם בכל ארץ ישראל ואין חייבים לבערם [כיון שסובר רבי שמעון שהחיות מתרחקות מארצם עבור פירות אלו].
