משנה ו: הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים, עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים, עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּכֻלָּן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה:
משנה ו: הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים, אוכלם בלא ביעור, עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק – עד שתתייבש לחלוחית הארץ הממתקת את הפירות, ולאחר מכן חייב לבערם. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ – המלקט עשבים יבשים, אוכלם בלא ביעור עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה – עד זמן ירידת הגשם השני, והיינו בכ"ג במרחשוון בשנה בינונית, ולאחר זמן זה חייב לבער. האוכל עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים לחים, אוכלם עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן – עד הזמן שהם נושרים מהאילן. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ – האוכל עלי קנים ועלי גפנים יבשים, אוכלם בלא ביעור עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה, ואחר כך יבער. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּכֻלָּן – בין בעשבים ובין בעלי קנים וגפנים, בין לחים ובין יבשים, אוכלם ללא ביעור עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה:
