משנה ד: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת חַיָּב אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:
משנתנו מבארת את דינו של אדם שמל בשבת בטעות תינוק שלא היה צריך למולו. ויש להקדים שאף שמילה דוחה את השבת, היינו רק מילה ביום השמיני, אך מילה שלא בזמנה [בין לאחר היום השמיני, שיש בכך מצוה, ובין קודם היום השמיני, שאין בכך מצוה], אינה דוחה את השבת:
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד היה צריך לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת, ובשבת עדיין לא עברו עליו שמונה ימים, וְאֶחָד – התינוק האחר, היה צריך לָמוּל בַּשַּׁבָּת, שזהו יום השמיני ללידתו, וְשָׁכַח – טעה ביניהם, וּמָל אֶת התינוק שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת, בַּשַּׁבָּת, חַיָּב חטאת, שהרי עשה חבורה בתינוק, ואין בכך מצוה כלל, שהרי קודם היום השמיני אין כל מצוה במילה.
דין נוסף, אם היו לו שני תינוקות, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, ועדיין לא מלו אותו, וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת התינוק שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, בַּשַּׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, כיון שמילה זו אינה דוחה את השבת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, כיון שהיה טרוד בקיום מצוה הדוחה את השבת, והיינו במילת התינוק שזמנו למול בשבת, וטעה וקיים מצוה, והיינו מילת התינוק שכבר עבר היום השמיני שלו, ואף שמצוה זו אינה דוחה את השבת, מכל מקום באופן כזה אין חיוב חטאת.
משנה ה: קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה לְתִשְׁעָה וְלַעֲשָׂרָה וּלְאַחַד עָשָׂר וְלִשְׁנֵים עָשָׂר לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר הָא כֵיצַד כְּדַרְכּוֹ לִשְׁמוֹנָה נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת נִמּוֹל לְתִשְׁעָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה יוֹם טוֹב לְאַחַר שַׁבָּת נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר קָטָן הַחוֹלֶה אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא:
משנתנו מבארת את דינו של תינוק שזמן מילתו בשבת או ביום טוב וכיוצא בזה:
קָטָן, שאינו חולה, נִמּוֹל לפעמים לִשְׁמוֹנָה ימים ללידתו, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת – לא קודם יום השמיני [ואפילו אם יודע שלא יזדמן לו אחר כך מוהל], וְלֹא יוֹתֵר – אין אפשרות שזמן המילה הראוי ידחה יותר מימים אלו. ומבארת המשנה את כל האופנים: הָא כֵיצַד, כְּדַרְכּוֹ – אם אין ספק בזמן לידתו, נימול לִשְׁמוֹנָה, ואפילו בשבת או ביום טוב.
נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, שהוא ספק יום ספק לילה, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה, כלומר ליום שהוא ספק יום תשיעי ללידתו.
נולד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה, כיון שיש ספק אם מילתו צריכה להיות ביום שישי או בשבת, ומספק אין מלים אותו בשישי שמא זהו קודם זמנו, ואף לא בשבת כיון שיתכן ואין זה זמנו, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת. ובאותו אופן, אם חל יוֹם טוֹב מיד לְאַחַר השַׁבָּת, נִמּוֹל לְיום האַחַד עָשָׂר, כיון שמילה שלא בזמנה אינה דוחה גם את יום טוב. היו שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מיד לאחר השבת, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר.
קָטָן הַחוֹלֶה, ויש סכנה למולו, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא:
