משנה ד: מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בַּשַּׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית:
משנה ד: מביאה המשנה דוגמאות לדברי מצוה, שסובר אבא שאול [המובא במשנה הקודמת] שמותר ללכת בשבת לצורך כך עד סמוך לתחום שבת: מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם כדי לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, מה היא צריכה לנישואיה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת, כגון לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין.
גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין [-כלים חלולים המשמיעים קול שמעורר בכי] בַּשַּׁבָּת, לצורך הספד של ישראל, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, ואף שהביא זאת ללא ציווי ישראל, קנסוהו חכמים כיון שניכר הדבר שהביאם בשבת לצורך ישראל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב, שהוא בתוך תחום שבת.
עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר – גוי שהכין בשבת ארון או קבר לצורך עצמו, או כדי למוכרם, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם עשאם בשבת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ ישראל עוֹלָמִית, כיון שנעשה הדבר בפרהסיא.
משנה ה: עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבֶר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו וּמַטִילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַאֲרֻכוֹת הַמִּטָה, לֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְעַמְּצִין אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת, וְלֹא בַחֹל עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ. וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים:
משנה ה: אדם שמת בשבת הרי הוא 'מוקצה', ומכל מקום עוֹשִׂין בשבת את כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, סָכִין בשמן וּמְדִיחִין במים אוֹתוֹ, שהרי המוקצה מותר בנגיעה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבֶר, שהרי המוקצה אסור בטלטול. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו, וְעל ידי כך מַטִילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל, בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין – שלא יסריח מחמת חום הסדינים והמיטה שהוא מוטל בה. קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי, לֹא כדי שֶׁיַּעֲלֶה – שיסגר מה שהתחיל להתנפח, שהרי הדבר נחשב כטלטול, האסור, אֶלָּא כדי שֶׁלֹּא יוֹסִיף להתנפח.
וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בשבת, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַאֲרֻכוֹת הַמִּטָה, שהרי אין הם מוקצים, ומותרים בטלטול, אך לֹא עושים כן בשיעור שיש בו כדי שֶׁתַּעֲלֶה הקורה ממקום שנשברה, שהרי זה 'בונה', אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף ליפול עוד.
אֵין מְעַמְּצִין [-מעצימים] אֶת עיניו של הַמֵּת בַּשַּׁבָּת, שהרי מוקצה הוא ואסור להזיז בו אבר, וְאף לֹא עושים כן בַחֹל, מיד עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, כיון שיתכן שעדיין לא מת, ובנגיעה קלה בגופו מקרבים את מיתתו.
