משנה ג: אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר. עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים. זָכָר מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד. חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין:
במשנה לעיל (מ"א) התבאר שהיה ממונה על החותמות וממונה על הנסכים. משנתנו מבארת מה היה תפקידם במקדש. יש להקדים את המבואר במשנה להלן (מ"ד), שאדם המביא את קרבנו צריך להביא עמו נסכים, שהם סולת שמן ויין, וכדי שלא יצטרך כל אדם לטרוח להביא נסכים שנעשו בטהרה, היו מוכרים להם בבית המקדש את הנסכים, בדרך זו: הזקוק לנסכים היה הולך לממונה על החותמות, ומשלם לו על הנסכים שהוא זקוק להם, ומקבל 'חותם' שרשום עליו הנסכים שהוא זקוק להם, לפי קרבנו, והולך עם החותם לממונה על הנסכים, ומקבל נסכים תמורת החותם. אחר כך הולך הממונה על הנסכים ונותן את החותמות שבידו ליד הממונה על החותמות, ומקבל ממנו את דמי הנסכים שנתן באותו היום.
אַרְבָּעָה מיני חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, ו'חותם' היינו פתק קטן של קלף, חתום בחותמת הגזבר, וְכָתוּב עֲלֵיהֶן, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא, ולהלן יבואר למה היה משמשים. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה חותמות הָיוּ, וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן, כיון שרוב העם היו מדברים ארמית, עֵגֶל, זָכָר, גְּדִי, חוֹטֵא דַּל, וְחוֹטֵא עָשִׁיר.
מבארת המשנה, חותם שכתוב בו 'עֵגֶל', מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שהם מביאים שלשה עשרונים סולת, חצי הין שמן, וחצי הין יין. חותם שכתוב בו 'גְּדִי' מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שהם עשרון סולת, רביעית הין שמן ורביעית הין יין, חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים, שנסכיהם שונים. חותם שכתוב בו 'זָכָר' מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד, שהם שתי עשרונים סולת, שליש הין שמן ושליש הין יין. חותם שכתוב בו 'חוֹטֵא' מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָעִין, שמביא המצורע שלשה עשרונים סולת, תשעה לוגים שמן, שלש רביעיות ההין יין, והטעם שהמצורע מכונה 'חוטא', לפי שהנגעים באים על חטאים.
