משנה ו: הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל, (ויקרא ה) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, וְאוֹמֵר, (מלכים ב יב), כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:
משנתנו דנה עתה באדם המתנדב לבית המקדש תרומה מסוימת, ולא תיאר בבירור את תרומתו, כיצד מפרשים את דבריו:
אדם הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי להביא עֵצִים' לבית המקדש, ולא פירש כמה יביא, לֹא יִפְחוֹת מִלהביא שְּׁנֵי גִּזְרִין של עצים. המתנדב להביא לְבוֹנָה, שנותנים אותה על המנחות, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. המתנדב להביא זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב.
התבאר לעיל שיש שִׁשָּׁה קופות שמיועדות לִנְדָבָה, מבררת המשנה, 'נְדָבָה' זו, מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ. ומשיבה המשנה, לוֹקְחִין [-קונים] בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר של הקרבנות, לַשֵּׁם – מוקרב על גבי המזבח, וְהָעוֹרוֹת של הקרבנות, לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל, שהיה בזמן יהואש מלך יהודה, נאמר בפסוק לגבי קרבן אשם 'אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה", ולכאורה יש סתירה בין תחילת הפסוק לסופו, שבתחילה כתוב 'אשם הוא', ומשמע שדינו ככל קרבן אשם, שהכהנים אוכלים את בשר הקרבן, ואילו מסיום הפסוק, 'אשם לה", משמע שקרבן זה מוקרב כולו על גבי המזבח, אלא כך דרש יהוידע הכהן הגדול, (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה – כל כסף שנשאר ממעות שהוקדשו לשם חטאת או לשם אשם, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים, ונִמְצְאוּ שְׁנֵי הכְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', והיינו בשר העולה, וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, והיינו העורות. מבארת המשנה היכן מצאנו שדרש כן יהוידע הכהן, וְאוֹמֵר – וכך נאמר בפסוק, לגבי הנהגתו של יהוידע הכהן הגדול, 'כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ', והרי ודאי שלא היה כסף האשם והחטאת ניתן לכהנים, אלא היו מקריבים בו את הקרבנות, ולכן יש לפרש שכוונת הפסוק למה שנשאר מכסף האשמות והחטאות, שבאותו כסף היו קונים עולות, הבשר היה מוקרב לה', והעורות היו ניתנים לכהנים.
פרק ז, משנה א: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה, קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה, קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב (לְהָקֵל). מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר:
כפי שהתבאר בפרק הקודם, היו בבית המקדש קופות שונות, מהם למחצית השקל, ומהם לנדבה. משנתנו מבארת את הדין באופן שנמצאו מעות בין הקופות, ולא ידוע מאיזו קופה הם.
מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הקופה של הַשְּׁקָלִים – מחצית השקל, לְבין הקופות של הנְדָבָה, אם נמצאו המעות קָרוֹב לַקופות של השְּׁקָלִים יותר מלקופות של הנדבה, יִפְּלוּ – יתנום לַשְּׁקָלִים, ואם היו קרוב יותר לַקופות של נְּדָבָה, יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, לפי שאנו מניחים שנפלו מהקופה הקרובה. אם היו המעות מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – רחוקים במידה שוה לקופות השקלים והנדבה, יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, כיון שמעות הנדבה חמורים יותר ממעות השקלים, שבמעות הנדבה מביאים רק קרבנות עולה, שכולם לה', ואילו במחצית השקל מביאים גם קרבנות חטאת, וגם שייריהם ניתנים לחיזוק חומות העיר ירושלים, ולכך מחמירים ליתן מעות אלו לקופה החמורה יותר.
אם נמצאו המעות בֵּין קופה של נדבת עֵצִים לַקופה של נדבת לְבוֹנָה, אם נמצאו המעות קָרוֹב לָעֵצִים, יִפְּלוּ לָעֵצִים, ואם נמצאו קרוב לַלְּבוֹנָה, יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – היו רחוקים משניהם מרחק שווה, יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, לפי שקדושתה גדולה יותר, שהיא עצמה קרבן, ואילו העצים הם רק מכשירי קרבן.
נמצאו המעות בֵּין קופה של קִנִּין לְקופה של גוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. קרוב לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, שקדושתם גדולה, שכולם עולות, ואילו 'קינין' מחציתם לחטאת [והיינו כדעת חכמים לעיל (פ"ו מ"ה)].
נמצאו המעות בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שהוא חמור יותר, שנאכל רק בירושלים, ובקדושה.
מסיימת המשנה: זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב, בין להקל ובין להחמיר (להקל). מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הולכים לְהַחְמִיר:
