משנה ב: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:
כאמור במשנה הקודמת, מסורת היתה בבית רבן גמליאל ורבי חנניא סגן הכהנים, שהארון היה גנוז במחילה שפתחה בדיר העצים. מביאה המשנה מעשה בענין זה: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד בעל מום, הפסול לעבודה, שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק – היה עוסק בניקוי העצים מתולעים, כדי להעלותם על גבי המזבח, וְרָאָה הָרִצְפָּה – מרצפת אחת, בדיר העצים, שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ, והבין שהוציאו ממקומה והחזירוה, והיא האבן המכסה על פי המחילה המוליכה למקום גניזת הארון. בָּא וְאָמַר זאת לַחֲבֵרוֹ, ולֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר ולומר בדיוק היכן היא אותה אבן, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, לפי שאין רצון ה' שיידעו בדיוק היכן הארון גנוז, וְיָדְעוּ בְיִחוּד – בבירור שֶׁשָּׁם, בדיר העצים, הָאָרוֹן נִגְנַז:
משנה ג: וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים, אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם, שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. לְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר קָרְבָּן, שַׁעַר נָשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה, שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ. בַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִיקָנוֹר, וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שֵׁם:
במשניות הקודמות התבאר שהיו שלש עשרה השתחויות במקדש, משנתנו מבארת היכן היו משתחוים:
וְהֵיכָן הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים, אַרְבַּע בַּצָּפוֹן, וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם, שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח, וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים, שהיו משתחוים ומודים על נוי הבנין.
מפרטת המשנה את השערים שהיו במקדש: שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים היו סְמוּכִין לְצד מַּעֲרָב, והם: שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שהוא בצד דרום סמוך ביותר למערב, ונקרא 'עליון' לפי שמשם ואילך הר הבית משתפע ויורד, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שהיו מכניסים ממנו את עצי המערכה, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שמשם היו מכניסים את הבכורות, הנשחטים בדרום, ושַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שַׁעַר הַמַּיִם', כיון שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בּוֹ – בשער זה הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת, כפי שראה יחזקאל בנבואתו.
לְעֻמָּתָן – כנגדם השערים שבַּצָּפוֹן סְמוּכִין לַמַּעֲרָב, והם, שַׁעַר יְכָנְיָה, ולהלן יבואר מדוע נקרא כן. שַׁעַר קָרְבָּן, שבו מכניסים את הקרבנות ששחיטתם בצפון, שַׁעַר נָשִׁים, שבו נכנסות הנשים לסמוך על קרבנן, שַׁעַר הַשִּׁיר, שבו מכניסים את כלי השיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ של השער הראשון 'שַׁעַר יְכָנְיָה', לפי שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה מלך יהודה בְּגָלוּתוֹ.
בַּמִּזְרָח היה רק שער אחד, והוא שַׁעַר נִיקָנוֹר, על שם הדלתות הקבועות בו, שהביאם ניקנור ממצרים, ונעשה לו נס בדרכו. וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין [-שערים קטנים] הָיוּ לוֹ לאותו שער, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, כדי שיהיה קל להכנס ולצאת בעל עת.
וּשְׁנַיִם – ושני שערים בַּמַּעֲרָב, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שֵׁם, לפי שלא היה להם שימוש מיוחד, ונעשו רק ליציאה אל הרחבה שמאחורי המקדש.
