משנה ה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן, פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ:
אגב המשנה הקודמת, שעסקה בדין פרוכת שנטמאה, מביאה משנתנו פרטים מסוימים על הפרוכות שהיו במקדש:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם [-בשמו של] רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן, פָּרֹכֶת שהיתה במקדש, עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת – היו אורגים אותה על שבעים ושתים חוטים של 'שתי', וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין – כל חוט היה שזור מארבעה מינים, תכלת ארגמן תולעת שני ושש, ומכל מין היו ששה חוטים, נמצאו עשרים וארבעה חוטים, אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה, כמידת הפתח שבין ה'קדש' לבין 'קדש הקדשים', וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא חוטים, היתה נַעֲשֵׂית, כלומר מנין כל החוטים שבה היה שמונה מאות ועשרים אלף. וּשְׁתַּיִם – ושתי פרוכות היו עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה, כיון שבין הקדש לבין קדש הקדשים היו שתי פרוכות, כמבואר במסכת יומא (פ"ה מ"א), וּלרוב גודלה וכובדה, שְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים היו מַטְבִּילִין אוֹתָהּ. אמנם בגמרא מבואר שפרט זה הוא לשון גוזמא שנקטה המשנה, ולא היו נצרכים כל כך הרבה כהנים להטבלתה.
משנה ו: בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים, בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה בִּפְנִים:
שתי המשניות הבאות מבארות את דינו של בשר קרבן מ'קדשי הקדשים', שנאכל רק במקדש, ונטמא, היכן שורפים אותו:
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, בֵּין אם נטמא בְּאַב הַטֻמְאָה, שזו טומאה חמורה, ובֵּין שנטמא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, שזו טומאה קלה [ויש אומרים שזו טומאה דרבנן], בֵּין שנטמא בִּפְנִים, ובֵּין שנטמא בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים – בתוך העזרה, חוּץ מִבשר שֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה, ובַּחוּץ, שכיון שיש בו שתי חומרות, גם שטומאתו חמורה וגם שמקום טומאתו בחוץ, אין מכניסים אותו לעזרה כדי לשורפו, אלא שורפים אותו בחוץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִשָּׂרֵף בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, ובִּפְנִים, שכיון שיש בו שתי קולות, גם שטומאתו קלה, וגם שהוא כבר נמצא בפנים, אין צורך להוציאו החוצה כדי לשורפו.
