משנה ד: וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה הִיא, מַה בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵי חֲכָמִים, אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה, הוּא סוֹמֵךְ עָלֶיהָ וּמֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם הָיָה כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בָאָה נְדָבָה, אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ, וְאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁל צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר:
משנה ד: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, נחלקו רבי אלעזר וחכמים באשם שמתו בעליו, ובתמורת אשם נקבה, שדינם שירעו עד שיסתאבו וימכרו, האם יפלו הדמים לנדבה, או שיביא בדמיהם עולות. ותמהה המשנה, וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה הִיא, כלומר, אף לדעת חכמים שיפלו דמיהם לנדבה, קונים בדמים אלו עולות, ואם כן מַה בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, שאמר יביאו בדמיהם עולות, לְבין דִבְרֵי חֲכָמִים, האומרים שיפלו הדמים לנדבה, אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה, והיינו לדעת רבי אלעזר שהאדם עצמו מביא עולות, הוּא עצמו סוֹמֵךְ עָלֶיהָ, וּמֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם הָיָה אותו אדם כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ, וכדין עולת יחיד. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בָאָה מקופה של נְדָבָה, אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ, וְאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁל צִבּוּר, ואַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר:
