משנה ה: כָּל הָאֲסוּרִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים. וְלַד טְרֵפָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרַב. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה, אֵין פּוֹדִים אוֹתָם, שֶׁאֵין פּוֹדִים אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים:
משנה ה: כָּל הקרבנות הָאֲסוּרִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כמו הנרבע והמוקצה והנעבד, וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים, ובתנאי שהתעברה הבהמה לאחר שנעשה בה האיסור, כיון שבאופן זה בא הולד מאם שהיא אסורה ומאב שהוא מותר, וכל מקום ש'זה וזה גורם', כלומר, שנוצר הדבר על ידי איסור והיתר יחד, הרי הוא מותר [אבל אם נרבעה או נעבדה כשהיא מעוברת, הרי גם הולד נרבע או נעבד יחד עמה, ונאסר]. וְלַד טְרֵפָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אף על פי שהוא מותר באכילה להדיוט, שהרי אינו טריפה, מכל מקום לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כיון שסובר רבי אליעזר שהעובר כירך אמו הוא, וכשם שהאם אסורה כך הולד אסור. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרַב, כיון שאין העובר נחשב כירך אמו, אלא כגוף בפני עצמו. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, בהמה כְּשֵׁרָה, שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כל אותו היום, כיון שהיא מתקיימת מכח חלב הטריפה, אך לאחר שעברו עשרים וארבע שעות, מותרת היא. כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה, אֵין פּוֹדִים אוֹתָם, והטעם לכך, כיון שפדיית בהמת קרבן מותרת רק באופן שעל ידי זה תהא הבהמה מותרת באכילה, ואילו כאן לאחר הפדיון תהיה הבהמה אסורה באכילה להדיוט מחמת שהיא טריפה, שֶׁאֵין פּוֹדִים אֶת הַקֳּדָשִׁים כדי לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים:
