משנה ב: יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מַה שֶּׁאֵין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבָּיִת. הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל, וּמוֹעֲלִין בְּגִדּוּלֵיהֶן, וְאֵין בָּהֶם הֲנָאָה לַכֹּהֲנִים:
משנה ב: יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מַה שֶּׁאֵין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּשׁוֹת – המקדיש דבר סתם, ולא פירש לשם מה הקדישו, הרי הוא קדוש לְבֶדֶק הַבָּיִת. ועוד, שהֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל, ואפילו על בהמה בעלת מום, או על אבנים ועצים, וּמוֹעֲלִין בְּגִדּוּלֵיהֶן – יש איסור מעילה גם בגידוליהם, וכגון שהקדיש בהמה לבדק הבית, יש איסור מעילה גם בוולדה, ואילו המקדיש בהמה למזבח, אין בוולדה איסור מעילה, וְאֵין בָּהֶם הֲנָאָה לַכֹּהֲנִים – אין לכהנים היתר הנאה מקדשי בדק הבית, מה שאין כן קדשי מזבח, שברובם יש חלק לכהנים באכילת הבשר, ואפילו קרבן עולה, המוקטר כולו על המזבח, העור ניתן לכהנים [אמנם מעשר ופסח נאכלים רק על ידי הבעלים, ופרים ושעירים הנשרפים, אין לשום אדם הנאה בהם].
