משנה ב: אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן:
משנה זו נשנתה בשיטת רבי יהושע שבמשנה א', שמזכירים גבורות גשמים רק משמיני עצרת: אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים – אין מזכירים בתפילה 'משיב הרוח ומוריד הגשם', אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים, והיינו משמיני עצרת, שמאותו זמן ואילך הוא זמן הגשמים, ולא קודם לכן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שליח ציבור הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּתפילת יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, והיינו בשמיני עצרת, השליח ציבור הָאַחֲרוֹן – המתפלל מוסף, מַזְכִּיר גבורות גשמים, אבל הָרִאשׁוֹן, המתפלל שחרית, אֵינוֹ מַזְכִּיר. ובְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן – המתפלל שחרית, מַזְכִּיר את הגשמים, והָאַחֲרוֹן, המתפלל מוסף, אֵינוֹ מַזְכִּיר.
מבררת המשנה: עַד אֵימָתַי – עד איזה תאריך בשנה שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ו'ותן טל ומטר לברכה', מביאה המשנה מחלוקת: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבוֹר חג הַפֶּסַח [ואף שלעיל אמר רבי יהודה שבתפילת מוסף של יום טוב הראשון של פסח כבר מפסיקים להזכיר את הגשמים, מחלוקת תנאים היא בשיטת רבי יהודה]. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שואלים את הגשמים עַד שֶׁיֵּצֵא – עד שיסתיים חודש נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר בנבואת יואל (ב כג) 'וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן', כלומר, שבישר להם כבשורה טובה – לאחר שלא ירדו גשמים כל השנה – שירד להם גשם ראשון ואחרון בחודש ה'ראשון', והוא חודש ניסן, ועל ידי זה תצמח תבואתם מיד, הרי שכל חודש ניסן הוא עדיין זמן גשמים [אבל רבי יהודה סובר שרק באותו זמן, לאחר שנת הבצורת, היתה ברכה בירידת גשמים כל חודש ניסן, אבל בשנים רגילות אין בכך סימן ברכה].
משנה ג: בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת:
התבאר במשניות לעיל זמן הזכרת 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ועתה מבארת המשנה מתי מתחילים לבקש בתפילה 'ותן טל ומטר לברכה': בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן, שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, לפי שזהו הזמן הראוי לתחילת ירידת הגשמים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בוֹ – בחודש מרחשון, שאז עברו חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, ושיעור זמן זה מספיק כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אפילו האַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שעלה לרגל לירושלים, לִנְהַר פְּרָת, שזהו קצה ארץ ישראל. אבל קודם לכן אין מבקשים את הגשמים, כדי שלא יפריעו הגשמים לעולי הרגל לחזור לבתיהם [ואף לאחר שנחרב בית המקדש היו ישראל נוהגים לעלות לרגל לירושלים, ולכן לא ביטלו חכמים תקנה זו (ר"ן)].
