משנה ה: מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:
מַעֲשֶׂה היה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן בעיר ציפורי, שֶׁגזרו תענית מפני מניעת הגשמים, ועָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן, אלא אמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ואמר השמש 'תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ', ובירך שליח הציבור 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה'. ושוב אמר השמש 'הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ', ואמר שליח הציבור 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה'. וכן על כל ברכה וברכה, באחת אומר 'תיקעו' ובאחת אומר 'הריעו'. וּכְשֶׁבָּא הדָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, שלא אמרו 'אמן' אלא 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', אָמְרוּ חכמים, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת, שכיון שהיו מזכירים את השם המפורש, לא היה די באמירת אמן, אלא אמרו בשכמל"ו, אבל בשאר המקומות לא נהגו כן [אבל מה שתקעו והריעו על כל ברכה אינו שייך דוקא להר הבית, אלא בכל מקום היו נוהגים כן].
