משנה ז: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָמִים. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:
אגב המשנה הקודמת, מביאה משנתנו דינים נוספים השייכים לאנשי משמר ואנשי בית אב, אף שאינם שייכים לענין התעניות: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר, העובדים באותו שבוע בבית המקדש אך לא באותו יום, מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָמִים, כיון שבימים חוששים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב, ויצטרכו אנשי משמר לסייעם, והתורה אסרה על הכהנים לעבוד בבית המקדש בשיכרות. אבל בלילה, שהעבודה מועטת, אין חוששים לכך, ורשאים אנשי המשמר לשתות יין. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, העובדים באותו יום במקדש, אינם רשאים לשתות יין לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, לפי שאף בלילה יש להם עבודה, להעלות על גבי המזבח את האברים שנפלו לארץ מהמזבח. דין נוסף: בין אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וּבין אַנְשֵׁי מַעֲמָד [להלן (פרק ד') יבואר שהם משמרות של ישראלים העומדים בבית המקדש בעת הקרבת הקרבנות, ומתפללים שיקובלו הקרבנות ברצון לפני ה'], אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס בשבוע שלהם, כדי שיזדרזו להסתפר ולכבס קודם זמן משמרתם, ולא יכנסו למשמרתם כשהם מגודלי שיער. וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין בתספורת וכביסה, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.
משנה ח: כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר:
'מגילת תענית' היא מגילה שהיתה ידועה בזמן חז"ל, והיו כתובים בה ימים מסוימים בשנה שאירעו בהם ניסים לישראל בזמן בית המקדש השני, והיו מכבדים את אותם ימים בדברים מסוימים [ובזמנינו בטלו דיני מגילה זו, מלבד חנוכה ופורים]. ויש מתוכם ימים שאסרו להספיד בהם, ויש שאסרו להתענות בהם. כָּל יום הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד – שאסור להספיד בו, גם ביום שלְפָנָיו אָסוּר להספיד, מחשש שיבואו להספיד אף באותו יום עצמו, אבל ביום שלְאַחֲרָיו, מֻתָּר להספיד, כי מאחר וכבר עבר אותו יום, אין חשש. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בין לְפָנָיו וּבין לְאַחֲרָיו, אָסוּר. וימים הכתובים במגילת תענית דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן – שאסור להתענות בהן, בין לְפָנָיו וּבין לְאַחֲרָיו מֻתָּר להתענות. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אותם ימים המוזכרים במגילה לענין זה שאסור להתענות בהן, ביום שלְפָנָיו אָסוּר, וביום שלְאַחֲרָיו מֻתָּר.
