משנה ד: וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפּלֶת, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. פָּחוּת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶבֶר:
וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר – מגיפה, שזו סכנה מיידית, אוֹ שיש בה מַפּלֶת, שנופלים חומותיה הבריאות [אבל חומות רעועות שנופלות, אין זו מפולת], אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת, כדי להשתתף בצערן של אנשי אותה העיר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הערים שסביבותיה מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. מבארת המשנה, אֵיזֶהוּ דֶּבֶר – מתי נחשבת מיתת בני אדם כמיתת מגיפה, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי – עיר שיש בה חמש מאות גברים, מלבד נשים וטף, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. פָּחוֹת מִכָּאן, כגון שני מתים בשלשה ימים או שלשה מתים בשני ימים, אֵין זֶה דֶבֶר:
