משנה ח: עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקּוּ. הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר (לְפָנָיו), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקְּנָן, עַד שֶׁיָּצְּאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךְ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקום וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר, יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא עַל הַצִּבּוּר [נקטה המשנה לשון נקיה, וכוונתה אם באה צרה על הציבור], מַתְרִיעִין עָלֶיהָ – מתענים, ומתפללים ותוקעים בשופרות, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים, שאף אם יורדים גשמים רבים, יותר מהצורך, ומפריעים לבני האדם, אין מתפללים שיפסיקו, לפי שאין מתפללים על ריבוי טובה. אמנם אם הגשמים כבר מקלקלים את התבואה, מתפללים שיפסיקו.
מַעֲשֶׂה שֶׁלא ירדו גשמים בארץ ישראל, ואָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, שהיו עשויים מטיט, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקּוּ – שלא יתקלקלו מהגשמים שבודאי עתידים לרדת. הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים [והיה זה עונש לפי דרגתו הגבוהה, על כך שהבטיח שתתקבל תפילתו]. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה – שרטט על הקרקע צורת עיגול מסביבו, וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר (לְפָנָיו), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שאתפלל עליהם, לפי שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ, נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. לאחר שהתפלל כך, הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין – ירדו מעט טיפות גשם. אָמַר חוני לקדוש ברוך הוא, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי [-ביקשתי], אֶלָּא התפללתי על גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת – גשמים רבים, שימלאו את הבורות. הִתְחִילוּ לֵירֵד הגשמים בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ הגשמים כְתִקְּנָן, ולא פסקו מלירד עַד שֶׁיָּצְּאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שהוא גבוה מכל ירושלים, מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ האנשים וְאָמְרוּ לוֹ לחוני, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל על הגשמים שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן – שיפסיקו לרדת. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אם התכסתה במים 'אֶבֶן הַטּוֹעִים' – אבן גבוהה מאד שהיתה שם, שהיו עומדים עליה ומכריזים על אבדות ומציאות, ולא יתכן שתתכסה אותה אבן אלא אם כן ירד מבול לעולם, והתכוין לרמוז להם שאין מתפללים על רוב טובה. [ובגמרא מובא שאף על פי כן הקריב חוני פר הודאה, ואמר לה' ' רבונו של עולם, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם, אינן יכולין לעמוד. השפעת עליהם טובה, אינן יכולין לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם'. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות].
שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח לחוני המעגל, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי, על שהתפללת בלשון תקיפה ואמרת 'לא כך שאלתי', אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךְ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא [-מתפנק] לִפְנֵי הַמָּקום, וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר, 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ':
