פרק ג, משנה א: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשִּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת:
עד עתה התבארו דיני תעניות על הגשמים המתעכבים, שבהם פותחים בתעניות קלות, ורק אחרי שלא נענו גוזרים תעניות חמורות. מכאן ואילך יבוארו דיני תעניות על צרות אחרות: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ, הָאָמוּר עד כאן, היינו בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה – בזמן הראוי לירידת גשמים ראשונים של החורף, שבו פותחים בתעניות קלות, והולכים ומחמירים, אֲבָל אם ירדו הגשמים בעיתם, והתחילה התבואה לצמוח, וצְמָחִים הם שֶׁשִּׁנוּ – גדלו מינים אחרים תחת המינים שנזרעו, כגון שזרע חיטים וגדלו קוצים, הרי זו סכנה שאין אפשרות להשתהות בתפילה עליה, כי לאחר שיתקלקלו הצמחים לגמרי לא יוכלו לחזור ולצמוח כהוגן, ולכן אין מתחילים בתעניות קלות, אלא מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, וכל החומר שיש בתעניות האחרונות של מניעת גשמים, נוהגות בתעניות אלו מיד. וְכֵן במקרה שֶׁפָּסְקוּ הגְשָׁמִים, ונמשך הזמן בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, הרי זו סכנה, כיון שכבר השרישו הזרעים בארץ מחמת הגשם הראשון, ועתה יתקלקלו ללא גשמים נוספים, ולכן מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, כלומר, אין עושים את סדר התעניות שהוזכר לעיל, אלא מתחילים מיד בתעניות החמורות, וכל החומרות שנוהגות בשבע התעניות האחרונות שהוזכרו לעיל, נוהגות כאן מיד, מִפְּנֵי שֶׁצוּרת ירידת גשמים כזו הִיא סימן למַכַּת בַּצֹּרֶת.
משנה ב: יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד:
אם יָרְדוּ גשמים המועילים לַצְּמָחִין הרכים, כגון שירדו הגשמים בנחת, אֲבָל לֹא יָרְדוּ גשמים המועילים לָאִילָן, כיון שגשמים היורדים בנחת אינם משקים בעומק האדמה, כנצרך לאילנות, ומדובר בזמן שהאילנות מלבלבים, שאם לא יירדו גשמים מיד, אינם צומחים. או שירדו לָאִילָן, והיינו גשמים חזקים, וְלֹא ירדו כנצרך לַצְּמָחִים, וזה סימן שהגשמים הנצרכים לצמחים יתאחרו הרבה, או לא ירדו כלל. וכן אם ירדו גשמים כנצרך לָזֶה וְלָזֶה – לצמחים ולאילנות, אֲבָל לֹא כראוי לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, שיתמלאו במים לצורך שתיית בני אדם, ויש סכנה שימותו בני אדם בצמא, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.
