משנה ו: חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הָאִלֵּם, וְהַשִּׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי. לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:
משנה ו: חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ לכתחילה, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. ואלו הם, הָאִלֵּם, ששומע ואינו מדבר, ואף שאין חסרון בדעתו, כיון שאינו יכול לברך לכתחילה לא יתרום, וְהַשִּׁכּוֹר, שהגיע לדרגת שכרות שאינו יכול לעמוד לפני המלך, ובמצב כזה אינו יכול לברור את התרומה מן היפה, ולכתחילה מצוה לתרום מן היפה [שנאמר (במדבר יח כט) 'מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת ה' מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ', ללמד שצריך האדם לתרום מהמשובח שבפירותיו, כשם שהחלב הוא החלק המשובח שבבהמה], וְהֶעָרוֹם, כיון שגם הוא אינו יכול לברך, וְהַסּוּמָא, שאינו יכול לברור מן היפה, וּבַעַל קֶרִי, בזמן שתקנו חכמים שאינו יכול להתפלל ולברך עד שיטבול, כל אלו לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וכפלה המשנה את הדברים כדי לחזק את הדין, שלא יאמרו, כיון שבדיעבד חלה תרומתם ניתן להקל בדבר ויפרישו לכתחילה, ולכן חזרה המשנה ואמרה שלכתחילה לא יתרמו.
