משנה ח: אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין, וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכִים. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, אֲבָל לֹא שְׁנִיָּה:
משנה ח: אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין – זיתים שנכתשו ועומדים להוציא מהם שמן, וְכן לֹא תורמים יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכִים, ועומדים להוציא מהם יין, וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה מדאורייתא, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם מדרבנן לאחר שיוציא את השמן מהזיתים ואת היין מהענבים. התרומה הָרִאשׁוֹנָה, שחלה מהתורה, מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ – אם התערבה עם חולין, ויש בה יותר מאחד ממאה [שתרומה בטלה בחולין באחד ממאה], הרי נעשית כל התערובת אסורה לזרים, וצריך למוכרה לכהן שיאכל את כולה בחזקת תרומה, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ – זר האוכל אותה בשגגה משלם קרן וחומש, ככל האוכל תרומה, אֲבָל לֹא שְׁנִיָּה – אך התרומה השניה אינה כן, כיון שאינה אלא מדרבנן, אינה אוסרת את התערובת, ואין חייבים עליה חומש. [ואמנם, החלק שהפריש עתה לתרומה שניה, הרי מהתורה לא היה כלל צורך להפרישו, ומאידך כיון שהפרישוהו מדרבנן כ'תרומה' נמצא שעדיין לא הפרישו על חלק זה תרומת מעשר ומעשר, ולכן צריך לחזור ולתקן אותה על ידי שיפריש עליה ממקום אחר תרומת מעשר, ומעשר].
