פרשת וישלח
"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לג לב)
מצות לא תעשה, שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר 'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה'. ולשון 'לא יאכלו' לא נאמרה בדרך סיפור, שמפני שאירע דבר זה באב נמנעים הבנים מלאכול אותו הגיד, אלא אזהרת ה' יתברך היא, שלא יאכלוהו בני ישראל.
משרשי המצוה, לרמוז לבני ישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשיו, יהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזכרם תמיד ענין זה על ידי מצוה זו שתהיה להם לזכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שקיבלו חז"ל שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו היה שרו של עשיו, ורצה לעקור את יעקב מן העולם, ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשיו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה לישראל תשועה מהם. וכמו שמצינו באבינו יעקב שזרחה לו השמש לרפאות אותו ונושע מן הצער, כן יזרח לנו השמש של המשיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
