פרשת בא
"החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות יב ב)
מצוות עשה לקדש חודשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה של דיינים סמוכים, בארץ ישראל, ולקבוע מועדי השנה על פי אותו קידוש. שנאמר 'החודש הזה לכם ראש חדשים', כלומר, כשתראו חידושה של לבנה תקבעו לכם ראש חודש. או אפילו אם לא תיראו אותה, מכיון שהיא ראויה להיראות על פי החשבון המקובל, יש לקדש את החודש. ובמצוה זו כלולה מצות עיבור השנה, לפי שיסוד מצות קידוש החודש הוא כדי שיעשו ישראל את מועדי ה' במועדם, וכמו כן מצות עיבור השנה היא מיסוד זה.
וענין המצוה, שבאים שני ישראלים כשרים לפני בית דין, ומעידים לפניהם שראו את הלבנה בחידושה, וקובעים הדיינים ראש חודש על פיהם, על ידי שאומרים 'היום מקודש'.
ואם תשאל, אם כן איך אנו עושים היום קידוש החודש ועיבור השנה, והרי אין לנו חכמים סמוכים? דע, שכך קבלנו, שרבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה הנשיא, שהיה גדול בדורו ונסמך בארץ, הוא החכם שתיקן לנו את חשבון העיבור, והוא קידש את כל החודשים ועיבר את כל השנים העתידים לבוא עד שיבא אליהו, ועל זה אנו סומכים היום.
משרשי מצוה זו, כדי שיעשו ישראל מועדי השם בזמנם, שהשם יתברך ציוה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב, ואת חג הסוכות בזמן האסיף, ולולא עיבור השנים, יבואו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חודשיהם ומועדיהם לימות שנת הלבנה, והיא חסרה משנת החמה עשרה ימים, ובישול התבואות והפירות נעשה בכוחה של חמה. נמצא שלולא העיבור, שעל ידו אנו משווים את שנות הלבנה לשנות החמה, לא יבא הפסח בזמן האביב וסוכות בזמן האסיף.
ומצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן שיהיו לנו חכמים סמוכים בתנאים שכתבנו, והעובר עליה ולא עשאה, אם הוא חכם שראוי לה, ביטל מצוות עשה ועונשו גדול מאד, שגורם קלקול המועדות, ועכשיו, בעונותינו, שאין אנו מעברים שנים על פי סמוכים, אנו סומכים בחשבוננו על החשבון המקובל מרבי הלל, כמו שאמרנו.
