פרשת בא
"תושב ושכיר לא יאכל בו" (שמות יב מה)
מצוות לא תעשה, שלא להאכיל מבשר הפסח לגר ולתושב, שנאמר 'תושב ושכיר לא יאכל בו'. וה'תושב' הוא אדם מן האומות שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, אך הוא אוכל נבילות. ו'שכיר' הוא גר שמל ולא טבל.
משרשי מצוה זו, מה שכתבנו במצוות אחרות שהן זכר ליציאת מצרים, וכיון שקרבן זה בא לזכר חרותנו ובואנו בברית נאמנה עם השם יתברך, ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים [ובכלל זה גרי צדק], ולא אלו שעדיין לא באו עימנו בברית שלמה, כגון התושב שלא קיבל על עצמו את כל המצוות, או השכיר שעדיין לא טבל.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ונשים. והעובר עליה והאכיל לאילו, עובר על לא תעשה זה.
