פרשת בא
"וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב מח)
מצוות לא תעשה, שלא יאכל הערל מן הפסח, שנאמר 'וכל ערל לא יאכל בו'. ואין הכוונה לגוי ערל, אלא לישראל שמחמת סכנה אינו יכול למול את עצמו, כגון שמתו אחיו מחמת מילה, וסכנה היא לו למול, אף על פי כן אסור לו לאכול מקרבן הפסח, וכל שכן ישראל שאינו מל את עצמו במזיד, שאסור לו לאכול מקרבן הפסח. ורק מהקרבן עצמו אינו רשאי לאכול, אבל אוכל הוא מצה ומרור, וכן תושב ושכיר גם כן.
משרשי מצוה זו, כפי שהתבאר לעיל לגבי תושב ושכיר, שאינם אוכלים מקרבן הפסח.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, והעובר עליה, כגון ערל שאכל כזית ממנו, לוקה.
