פרשת בא
"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז כט)
מצוות לא תעשה, שלא ללכת בשבת חוץ לגבול מסוים, שנאמר 'אל יצא איש ממקומו ביום השביעי', ופירשו חכמים ש'מקומו' נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלש פרסאות חוץ לעיר, והפרסה היא ארבעה מילין, והמיל אלפיים אמה. ומודדים מרחק זה משפת הבית החיצון שבקצה העיר, אפילו היתה העיר גדולה כנינוה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר [כ – 960 מטר].
משרשי מצוה זו, שנזכור ונדע שהעולם מחודש ולא קדמון, כמו שכתוב בפירוש במצות שבת 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי', ועל כן, לזכר הדבר, ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק, רק דרך טיול ועונג, ובהליכה עד מרחק שנים עשר מילין אין טורח רב.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים, והעובר עליה והלך אפילו אמה אחת יותר משלש פרסאות לוקה, וכן אם הלך אפילו אמה אחת יותר חוץ לאלפים אמה סמוך לעיר, לוקה מכת מרדות דרבנן.
