פרשת תצוה
"ועשית אותו שמן משחת קודש" (שמות ל כה)
מצוות עשה לעשות שמן המשחה באופן שציותה התורה לעשותו שנאמר 'ועשית אותו שמן משחת קדש', שיהיה מוכן למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה, כמו שכתוב 'והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה'. וכן מושחים בו חלק מהמלכים, וגם משחו בו את הכלים של בית המקדש.
משרשי המצוה, שרצה הא-ל ברוך הוא שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שנעלה להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה, שתיראה בנו גדולה ושבח, וזו משיחת השמן, לפי שענין המשיחה בשמן הטוב יעשוהו רק המלכים והשרים הגדולים. וגם מיסוד המצוה שיהיה שמן זה מוכן תמיד בבית המקדש לעת הצורך, למעלת המקום, כי ידוע על דרך משל כי ממעלת בעל הבית הנכבד שיהיה מוכן בבית כל הצריך בו, ולא תתעכב שום מלאכה עד שיכינו את הצריך אליה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, והיא מצוה המוטלת על הצבור, כמו בנין הבית וכליו.
