פרשת ויקרא
"והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה א)
מצוות עשה להגיד העדות בפני הדיינים בכל מה שנדעהו, בין שעדות זו תחייב את הנדון עונש מיתה או תשלומי ממון, או שתהיה העדות להצלתו בממונו או בנפשו, שנאמר 'והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו'.
ואולם יש חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות ושאר איסורים שבתורה, שבדיני ממונות אין אדם חייב להעיד עליהם מעצמו אלא אם כן יתבענו בעל הדבר או בית דין, ובשאר איסורים שבתורה, כגון שראה אחד שעבר על אסור, וכן בעדות נפשות כגון שראה מי שהרג חברו, או בעדות מכות, שהכה האחד את חברו, בכל זה חייב האדם לבא מעצמו ולהגיד העדות לפני הבית דין כדי לבער הרע ולהפריש האדם מאיסור.
משרשי המצוה, לפי שיש במצוה זו תועלת גדולה לבני אדם, אין צריך להאריך בהם, כי ידועים הדברים לכל רואי השמש.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים הכשרים לעדות. ואם תהיה העדות אשר כבש, עדות ממון, וכחש בה העד ונשבע עליה, כלומר שנשבע שאינו יודע לו עדות, חייב להביא קרבן עולה ויורד.
