פרשת תזריע
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת… והובא אל אהרן הכהן" (ויקרא יג ב)
מצוות עשה, לטמא אדם מצורע. כלומר, מצוה היא עלינו, שכל מי שיהיה מצורע, שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו, והכהן יטמאנו או יטהרנו, והוא יתנהג על פי התורה הכתובה, כאשר יצונו הכהן. ולא יתייחס האדם לצרעת כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו וידע כי גודל עוונו גרם אותו, שנאמר 'אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים'. ומצוה זו כוללת כל משפטי צרעת אדם, הטמא והטהור, ומה שצריך הסגר ומה שאינו צריך הסגר, ומה שצריך עם ההסגר גלוח או אינו צריך גלוח, כלומר תגלחת הנתק, ומלבד זה דינים הרבה.
משרשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה, ולדעת כי החטא גרם אותו, וכבר אמרו חז"ל כי הצרעת באה מחמת חטא לשון הרע, ויש למצורע לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים, ואולי על ידי זה יהרהר בתשובה. ויש פעמים שהוא טעון הסגר קצת ימים, כדי שישיב אל לבו עניניו במתינות ויפשפש במעשיו, ועל ידי זה יחזור בתשובה. ולפעמים יסגר שני הסגרים, שמא הרהר תשובה ולא שב בתשובה שלמה לגמרי.
ונוהגים דיני צרעת באנשים ובנשים, בכל זמן שיהיו כהנים בקיאין רואין אותן.
