"בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" (ויקרא יג מה)
מצוות עשה, שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר 'בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע', וכן כל שאר הטמאים המטמאים את האדם גם כן צריכים להודיע את עצמן שהם טמאים, כדי שיזהרו מהם.
משרשי המצוה, שיקח הטמא דמיון בנפשו, בהרחקתו מבני אדם, להבין כי בסיבת החטא ירחק האדם מכל טוב, למען ישוב מדרכו הרעה. וזהו מה שאמרו חז"ל על המצורע, 'הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, ולפיכך מחוץ למחנה אהלו', ולכן ראוי שיקרא לכל אדם שיסורו ממנו.
וכלל גדול בכל הדברים, שבמדה שאדם מודד בה מודדים לו. ופירוש דבר זה לא ידעוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל השם יתברך בדוגמת גמול בני אדם, שכל אחד ישלם את חברו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה, ולא כן הענין אצל השם ברוך הוא חלילה, כי אין עם השם ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלו, ומה שאמרו חז"ל על ה' 'במדה שאדם מודד בה מודדין לו' הכוונה לומר כי לפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך, יכין את עצמו לקבלת הגמול, כי לעולם באותו הענין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו, בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך. כי ה' יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי הא-ל הטוב חפץ בטוב לעולם, ורק האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן הישר ויסיר מגופו את ההכנות המכשירות אותו לקבלת הטובה. והמשל על זה, ההולך על דרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל, ויש לדרך גדר קוצים מכאן ומכאן ועבר אדם אחד ונתחכך בגדר ונכווה בקוצים, באמת אין לומר על האיש הזה שה' חפץ בכווייתו, אלא הוא הגורם לעצמו כי לא נזהר ללכת ביושר. וכמו כן בעל החטא מדת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר עליו שהא-ל הטוב יחפוץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו – ממילא ימשך אליו הרע.
וכלל דברינו, כי כל המקרה הרע המתחדש באדם, הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני השם יתברך מן האיש, כלומר שהשם יתברך מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא, ואז יצוה מלאכיו לשומרו כאשר בתחילה.
ונוהגת מצוה זו בכל זמן שיהיו לנו כהנים וחכמים שיודעים הנגעים שראויין לטהר ולטמא. ועובר על זה ולא עשה בעצמו כמשפט הזה, בטל עשה זה.
