פרשת אחרי מות
"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח ו)
מצוות לא תעשה, שלא נהנה מאחת מכל העריות, והן: קרובות, ואשת איש, ונדה. ואיסור זה הוא גם בחיבוק ונישוק וכדומה, שנאמר 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה', ופירשו חכמים, שהאיסור הוא שלא יעשה האדם שום התקרבות שהיא גורמת ומביאה את האדם לגילוי עריות.
ונכפל הלאו באיסור זה, שנאמר 'ולא תעשו מכל התועבות', שיכלול בזה את כל הענינים האלה שהם תועבת השם יתברך, כלומר, שהעושה אותן ירחק מן הטובה ומסיר מעליו השגחת השם ברוך הוא.
מדיני המצוה, מה שאסרו חז"ל בזה לגדר ושמירה, שלא יקרוץ אדם בידיו ולא ירמז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא ישחק עמהם כלל, ואפילו להריח בשמים שעליהן אסור, ושלא להביט בנשים כלל, ואפילו באצבע קטנה שלהן אסרו להסתכל, חוץ מאשתו של אדם, שמותר לו להביט ביופיה תמיד, ואפילו בעודה נדה רשאי להסתכל במקומות המגולים שבה, מפני שהיא עתידה להיות מותרת לו לאחר זמן.
ואמרו חז"ל שאסור להסתכל אפילו בשערה של אשה האסורה לו, ואפילו לשמוע קולה לכוונה שיהנה בה, אסור.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים, שגם לנשים אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, וכן תעשינה בנות ישראל הכשרות.
