פרשת קדושים
"לא תעשוק את רעך" (ויקרא יט יג)
מצוות לא תעשה, שלא נחזיק בידינו דבר השייך לזולתנו, דרך כפיה או דרך דחיה ורמאות, כמו אנשי אוון שדוחים בני אדם לאמר להם לך ושוב כדי לגרום שישאר בידם ממון זולתם. וזאת היא מדה רעה ביותר, והרחיקתנו תורתנו השלמה ממנה והזהירה בכך במצוה זו, שנאמר 'לא תעשוק את רעך'.
ובכלל 'עושק' הוא גם כן כל החייב לחברו ממון ועושק אותו, כגון כובש שכר שכיר וכיוצא בו, כי כל מי שיש אצלו תביעת ממון, והוא דוחה את התובע מחמת אלימות שיש בו, או כל צד רמאות, נקרא עושק. ואף על פי שהעושק והגזלה והגנבה ענין אחד הוא, פירטה אותם התורה בשלשה איסורים נפרדים. והטעם לכך, כי כל דבר שרצה הא-ל ברוך הוא להרחיק ממנו לטובתנו ריחוק גדול, הרבה לנו בו אזהרות רבות. ועוד, שיש בזה תועלת עבורנו, כדי שנקבל שכר הרבה על הפרישה מן העבירה.
שורש המצוה ידוע, כי היא מן המצוות שהשכל מחייב אותן.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליו ועשק את חבירו עבר על לאו זה, והוא לאו שניתן לתקנו על ידי קיום מצוות עשה, כלומר, שישיב את החמס אשר בכפיו, ויפייס את חבירו על שהקניטו והכעיסו. וכבר הודיעונו חז"ל שגדול כח בעלי תשובה.
