פרשת קדושים
"לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר" (ויקרא יט יג)
מצוות לא תעשה, שלא נאחר שכר שכיר, שנאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר'. ופסוק זה מדבר בשכיר יום, והאריכה התורה זמן פרעונו כל הלילה, שנאמר 'עד בקר'. ובשכיר לילה למדנו במקום אחר שזמן פרעונו כל היום, שנאמר 'ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש'. וכלל הדבר הוא ששכיר יום גובה כל הלילה, ושכיר לילה גובה כל היום.
משרשי המצוה, לפי שה' ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באיחור המזונות יאבד הגוף, ולכן ציונו לתת שכר שכיר בזמנו, כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו. ולפי הנראה, הטעם שניתן גבול זמנו יום אחד ולא יותר, כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים. ובפירוש הודיע הכתוב טעם הדבר, באמרו 'ואליו הוא נושא את נפשו'.
מדיני המצוה, שמצוה זו נאמרה בין על שכירות אדם כפועל, ובין על שכירות כלים או קרקעות, שבכולם יש מצוה לשלם את השכר באותו יום. ואם מאחר את התשלום עובר ב'בל תלין'. ועוד אמרו חז"ל, שאין עוברים באיסור זה אלא אם כן תבעו הפועל שישלם לו, ולא שילם.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ועכב שכר שכיר עד אחר הזמן המוגבל, ביטל מצוות עשה זו, ועבר על לא תעשה.
