פרשת קדושים
"לא תנחשו" (ויקרא יט כו)
מצוות לא תעשה, שלא נלך אחרי ניחושים, שנאמר 'לא תנחשו', ופירשו חז"ל, כגון האומר 'נפלה פיתי מפי', 'נפל מקל מידי', 'עבר נחש מימיני ושועל משמאלי', וימנע מפני כן מלעשות איזה שהוא מעשה. וכגון מה שיאמרו המוני העמים הסכלים, כיון ששב מדרכו שהיה הולך, או צבי הפסיקו או עורב צועק עבר על ראשו, או כיון שראה דבר פלוני בתחילת היום – לא ירויח היום, או איזה מקרה רע יבואהו. וכל המעשים האלו וכיוצא בהן הם בכלל איסור זה.
משרשי המצוה, לפי שענינים אלה הם דברי שגעון וסכלות גמורה, ולעם הקדוש האמיתי אשר בחר הא-ל לא יאות להם שישעו בדברי שקר. ועוד שדברים אלו הם סיבה להדיח האדם מאמונת השם יתברך ומתורתו הקדושה ולבוא מתוכם לכפירה גמורה, שיחשוב בכל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי, לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עקרי הדת, על כן כי חפץ השם יתברך בטובתנו ציונו להסיר מלבנו מחשבה זו, ולקבוע בלבבנו כי כל הרעות והטובות מפי עליון תצאנה, לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והניחושים אינם מעלים ולא מורידים, וכמו שכתוב 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
