פרשת קדושים
"ומקדשי תיראו" (ויקרא יט ל)
מצוות עשה לירא מן המקדש, כלומר שנעמידהו בנפשותינו כמקום הפחד והיראה, כדי שיתרכך לבבינו בבואנו שם להתפלל או להקריב קרבנות, שנאמר 'ומקדשי תיראו'. ופירשו חז"ל מה היא ההנהגה של מורא, לא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובאפונדתו [-בבגד הסמוך לבשרו, ללא בגד עליון מעליו], ובאבק שעל רגליו, ובמעות הצרורים לו בסדינו, ולא יקצר על ידו את דרכו, שיכנס בפתח אחד ויצא מפתח שכנגדו, וקל וחומר שאסור לירוק שם.
ואמרו חז"ל, לא מן המקדש עצמו אתה ירא, אלא ממי שפקד על המקדש, והוא הקב"ה.
מדיני המצוה, שאין אדם [אפילו טהור] נכנס בכל הר הבית אלא לדבר מצוה, וכל מי שהשלים עבודה בבית, ונסתלק, מהלך אחורנית מעט מעט, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, ואף על פי שהמקדש חרב היום בעונותינו, חייב כל אדם במוראו, שנאמר 'את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו', כשם ששמירת שבת נוהגת לעולם, אף מורא מקדש נוהג לעולם.
