פרשת קדושים
"אל תפנו… ואל הידעונים" (ויקרא יט לא)
מצוות לא תעשה שלא נעשה מעשה הידעוני, שנאמר 'אל תפנו וגו' ואל הידעונים'. ופירש הרמב"ם זכרונו לברכה, שהענין הוא שיקח עצם עוף ששמו ידוע, וישימהו בפיו, ויקטר לו במיני קטורת, וישביע השבעות ויעשה פעולות, עד שיתחבר לו ענין כמו חולי הנפילה, וידבר בעתידות.
משרשי מצוה זו, כיון שכל אלו ההבלים גורמים לאדם להניח דת האמת העיקרית ואמונת השם יתברך, ויפנה אחר ההבל, ויחשוב כי כל אשר יקרהו הוא רק בדרך מקרה, ושיהיה בידו להיטיב לעצמו ולסלק מעליו כל נזק באותן שאלות ותחבולות שיעשה, ובאמת כל זה איננו שוה לו, כי הכל נגזר מאת אדון העולם, ולפי מעשי האדם אם טוב ואם רע. ועל זה ראוי לו לאדם להכין כל מחשבותיו ולכוון כל דרכיו, וזו היא מחשבת כל אדם מבני ישראל הטובים. ועוד, שיש בענין זה צד עבודה זרה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
