פרשת אמור
"כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אישי ה'" (ויקרא כא כא)
מצוות לא תעשה, שלא יעבוד כהן שיש בו מום העתיד לעבור ולהתרפא, שנאמר 'כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש', ולשון 'כל' באה לרבות אפילו מום עובר. כי בתחילה הזהיר הכתוב על מום קבוע, והייתי סבור שבעל מום עובר מותר לעבוד, כי הוא קל ממנו, לפיכך הזהיר גם על העובר, והוא הגרב והילפת.
משרשי המצוה, כענין שכתבנו במצוה הקודמת לה.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שבין מום קבוע ובין מום עובר פוסלים את העבודה, וכהן שעבד במזיד בהיותו בעל מום, אפילו מום עובר, לוקה. ואמרו חז"ל שבית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית, ועיקר מעשיהם בהתמדה היה לבדוק את הכהנים, ביוחסין ובמומין, וכל כהן שנמצא בו פסול בייחוסו היה לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה, וכל מי שנמצא שלם וכשר לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים. ומי שנמצא כשר ביחוסו ונמצא בו מום, היה יושב בלשכת העצים ובודק עצים לצורך עצי המערכה, שלא יהיו בהם תולעים, וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו, ואוכל מהם, שנאמר 'לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל'.
ונוהגת מצוה זו בזמן הבית, בכהנים.
